פסק-דין בתיק ע"מ 21301-07-09

1.         ערעור על החלטת המשיב לדחות את השגתם של המערערים על החלטתו לחייבם בתשלום כפל מס בהתאם לסעיף 50(א1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ועל קביעתו, בהתאם להוראות סעיף 77ב(ב) לחוק מס ערך מוסף, כי ספרי המערערת אינם קבילים.

            הדיון מתמקד בשאלה האם חשבוניות המס אותן כללו המערערים בדוחותיהם ואשר את המס הגלום בהן ניכו, הוצאו למערערים כדין אם לאו.

רקע

2.         המערערת 1 (להלן גם "המערערת או החברה") הינה חברה בבעלותו, בניהולו ובשליטתו של המערער 2 (להלן "המערער"). החברה עוסקת בעבודות של פירוק, ניקיון  ועיבוד של בשר עבור מפעלי בשר שונים. את העבודות מבצעת המערערת באמצעות עובדים בשכר ומעת לעת נעזרת גם בעובדים הנשכרים על ידיה מחברת כוח אדם.

            המערערת מגישה דוחות תקופתיים כנדרש על פי חוק מס ערך מוסף. עניינו של הערעור הנוכחי בדוחות שהגישה המערערת לתקופות שמחודש 01/2006 ועד 02/2008. בתקופה זו דיווחה המערערת על עסקאות ותשומות ובין היתר דרשה ניכוי תשומות שנכללו בחשבוניות שהוצאו לה על ידי שני עוסקים; א.א.ו.ו. שירותי פרויקטים בע"מ (להלן "א.א.ו.ו") וע.ס. הפרמידה עבודות בניה וכוח אדם- עסקו של מר ערנדס סלים (להלן "ערנדס"). מדובר ב-6 חשבוניות של א.א.ו.ו. ו-7 חשבוניות של ערנדס. סך כל המס שנוכה על פי חשבוניות אלו היה 736,786 ש"ח.

3.         המשיב בדק את ספרי המערערת והגיע למסקנות כי החשבוניות האמורות הוצאו שלא כדין וכי לא בוצעה עסקה בין המערערת לבין הספקים הנ"ל (א.א.ו.ו. וערנדס, להלן יחדיו "הספקים"). על כן החליט לפסול את ספרי המערערת והשית עליה קנס בסך של 243,093 ש"ח. כמו כן החליט שלא להכיר בניכוי מס התשומות הכלול בחשבוניות וחייב את המערערת בתשלום כפל מס בסך של 1,473,572 ש"ח.

            על החלטות אלו הגישו המערערים השגות ומשנדחו ההשגות הוגש הערעור שבפני.

הטענות

4.         המערערת טוענת כי החשבוניות הוצאו לה כדין. לטענתה הספקים סיפקו לה עובדים לביצוע עבודות.           עבור אספקת העובדים שולמו לספקים תשלומים שונים, על פי החשבוניות שהוצאו למערערת. על כן טוענת המערערת כי ניכוי מס התשומות הכלול בחשבוניות היה כדין. לפיכך לא הייתה כל עילה לפסול את ספריה ולחייבה בקנס בגין פסילת הספרים או בכפל מס.

5.         המשיב טוען לעומתה כי לא הוכח שבוצעו עסקאות בין המערערת לבין הספקים. המשיב מצביע על פגמים רבים בחשבוניות; על העדר הסכם עבודה עם ערנדס ועל חוסר התאמה בין ההסכם שהוגש ואשר נחזה להיות הסכם עם א.א.ו.ו. לבין האמור בחשבונית. המשיב חקר הן את המערער, את מנהלי א.א.ו.ו. ואת מר ערנדס ומחקירות אלו עולה, כך נטען, כי גרסת המערער אינה אמיתית. המשיב מצביע על סתירות רבות בין הגרסאות ועל חוסר היגיון בגרסת המערער. לפיכך, סבור המשיב כי בפנינו חשבוניות פיקטיביות שהוצאו למערערים רק על מנת להקטין את חבות המס.

6.         יצוין כי הדיונים בתיק זה התנהלו בעצלתיים בשל מחדליהם של המערערים. לישיבה שנקבעה לשמיעת ראיות לא התייצבו המערערים או בא כוחם (פרוטוקול מיום 10/2/11). בסופו של יום ובהסכמת הצדדים, הודיעו באי כוח הצדדים כי הם מוותרים על חקירות העדים והגישו סיכומים על בסיס המסמכים שבתיק בלבד.

דיון והכרעה

7.         כבר בפתח הדיון אציין כי הגעתי למסקנה שדין הערעור על כל חלקיו להדחות.

סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף קובע:

עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין או ברשימון יבוא או במסמך אחר שאישר לענין זה המנהל, ובלבד שרשימון היבוא או המסמך האחר נושא את שמו של העוסק כבעל הטובין ושהניכוי ייעשה בתוך ששה חדשים מיום הוצאת החשבונית, הרשימון או המסמך.

            בתי המשפט חזרו והדגישו כי הנטל להוכיח את הזכאות לניכוי התשומות מוטל על שכמי העוסק ועל כן מוטל עליו הנטל להוכיח ולשכנע כי חשבוניות המס שבבסיס הניכוי הוצאו לו כדין (ראה רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891 (2003); וכן ע"א 3576/92 מנהל מס ערך מוסף נ' חברת מפגש האון, פ"ד מט(3) 726 (1995)).

משמע, על המערערים הנטל לשכנע כי בבסיס החשבוניות שבמחלוקת עומדות עסקאות אמיתיות עם הספקים לאספקת כוח אדם לביצוע העבודות לפירוק, ניקוי ועיבוד הבשר.

8.         כאמור, לא נשמעו בתיק זה ראיות ואין לי אלא תצהירי הצדדים והמסמכים שצורפו. המערערים הסתפקו בתצהיריו של המערער בליווי המסמכים ואילו המשיב צירף לתצהירים גם את הודעות המערער בפני חוקרי מס ערך מוסף והודעותיהם של הספקים ונציגיהם. נתייחס לכל קבוצת חשבוניות בנפרד.

חשבוניות א.א.ו.ו.